"תחבק אותי חזק ואל תרפה"(עידן רייכל)
אם הגעתם לפוסט הזה אני מניחה שלא פעם נתקלתם בסיטואציה שהבייבי פשוט לא מוכן לרדת
מהידיים. מן יום כזה שלא משנה מה נעשה הוא פשוט לא יורד מהידיים ורוצה רק ידיים- וזה לא אוכל
ולא שינה .ואנחנו מרגעים והכל טוב מניחים והוא מתחיל לבכות .
אתם חווים תיסכול כי שתי הידיים שלכם לא פנויות ולמעשה אתם בסיטואציה שמקשה עליכם משתי
סיבות האחת, מה קורה פה למה הוא לא יורד מהיידים? והשנייה מה קורה פה- אני ורצה את הידיים
שלי חזרה.
אז קודם כל, קחו נשימה עמוקה! לבייבי שלנו יש צרכים ובין היתר הוא זקוק לידיים שלנו במיוחד
בחודשים הראשונים לחייו. בשלושת החודשים הראשונים אני כסביבה התפתחותית רוצה לתת כמה
שיותר מהחוויה הריחמית שהייתה לבייבי ברחם.
אותה חוויה ריחמית מאפשר לבייבי להסתגל לעולם החדש ממקום בטוח, וכמו כן אלו תנאים
להתפתחות שלו.
בין הצרכים שמגיעים מ"החוויה הריחמית" אנחנו מדברים על מגע. אותו מגע משפיע לטובה על
ההתפתחות המוטורית, החושית, הקוגניטיבית והרגשית.
הפחד שלנו מאותו משפט מעצבן "הוא יהיה מפונק/ הוא יתרגל לידיים"- לא אמור להפחיד אתכם –
עד גיל שלושה חודשים אין דבר כזה הרגלים ל פינוק(כן יש הרגלים טובים שאנחנו יוצרים אבל פינוק
לא- זה צורך בסיסי של הבייבי שלנו).
אני ממליצה לך להוסיף מגע לפחות פעמיים ביום- מגע עמוק.
ההמלצות שלי לרגעים כאלו:
מנשא בד – מהווה עבור הבייבי את החוויה הריחמית- עירסול, מגע וחום ואת כמובן עם ידיים פנויות.
לקחת זמן לעצמך – להיעזר במישהו אחר שיהיה עם הבייבי.
השתמשי בפוף – מהווה עבור הבייבי את החוויה הריחמית והידיים שלך מתפנות.
תמיד תזכרי את החוויה שהבייבי עובר מעולם מימי נעים, מוגן וחם הוא יוצא אל עולם חדש מוצף
במה שלא מכיר תשעה חודשים)לרוב(. את אימא שלו, והוא זקוק לקרבה ולחום הזה.
