אתן בטח שואלות את עצמכן מה זה הטרימסטר הרביעי.. בסרות המקצועית מתייחסים לשלושת
החודשים הראשונים שלאחר הלידה כטרמיסטר רביעי להיריון(המשך ההיריון). מדובר בתקופת
הסתגלות שלנו למצב החדש ושל הבייבי לעולם החדש.

כהורים וכאימא בפרט – כל יום שעובר אנחנו נחשפות לדברים חדשים ואין יותר מדויק מהמשפט:
“כל יום הוא יום חדש "- ההורמונים משתוללים, העייפות גוברת, הבייבי בעיקר ישן, אוכל ובוכה-
ומיום ליום אנחנו נחשפים, לומדים ומבינים יותר את הסיטואציה.
בואו נעצור שנייה, ננסה להבין את הסיטואציה-הזמן שעד כה היה רק שלנו מתחלק בשניים, יש עוד
צרכים ורצונות שאנחנו צריכים לתת מענה.
אז אם כבר מהתחלה נפנים שבשלושת החודשים הראשונים זהו המשך ההיריון ואנחנו צריכים לתת
מענה לצרכים )כי רצונות אין( יהיה לנו קל יותר. הבייבי היה בתוכנו תשעה חודשים הוא היה איתנו
בכל מקום – אכל, קפץ, עבד, שמע מוזיקה, שמע נביחות – אבל היה בתוך הרחם החמים, הנעי ם
והעוטף. ובעיקר, נהנה בתוך סביבה מימית ללא כוח כבידה.
ועכשיו הוא מגיע לעולם חדש ומה שצריך להעניק לו זה את החוויה הרחמית שחווה – מגע, תנועה,
קול, מונוטוניות ולאפשר לו לאט לאט להסתגל לעולם החדש.
אין משהו קבוע, אין לתכנן ת ו כניות, אין לצפות – פשוט לנשום, להעניק וליהנות מהרגע – וכמובן לישון
מתי שהוא ישן זה משפט שכל אחד ממליץ אבל בפועל הוא לא בהכרח ישים.
”אף אחת לא מדברת על זה – כולן חוות את זה“

נתחיל,
אוירה– תראו, לא משנה מה יגידו מה ימליצו אף אחד לא באמת מכין אותנו לרגע הזה שאנחנו
הולכים להיות הורים ובטח לא שמצטרף עוד ילד למשפחה – אי אפשר לתכנן ת וכניות כי אנחנו לא
באמת נדע איך נתנהג ומה יהיה. בהמשך למה שכתבתי למעלה, צריך לזכור שתשעה חודשים
הבייבי היה איתנו – הוא מכיר את האווירה בבית ובטח את האנרגיה של אימא . אז מה שכן להפנים
ולזכור הבייבי מצטרף אליכם ולא אתם אלי ו- מה זה אומר? לא חייבים לשמור על סביבה סטרילית
מרעשים שהוא בבית- ומאידך, לא לשמוע רק בייבי מוצרט או הכבש השישה עשר.

תמצאו את האיזון – והכי חשוב תמיד תחשבו קודם עליכם ומה טוב לכם.

בכי, יש משהו בבכי של תינוק שמוציא אותנו משלוותנו, הבכי לפתע יכול מאפס להגי ע למאה ואנחנו
הרבה פעמים לא מבינים מה קורה. כבסיס חשוב להבין שבכי זו צורת הביטוי של התינוק – אין לו דרך
אחרת לסמן לנו שהוא עייף, רוצה מגע, אוכל… צרכים זוכרים? אין עדיין רצונות ובטח העדפות למה
שהוא אוהב או לא אוהב. אנחנו מנסים הכול ויוצאים מדעתנו.. אז אם מבינים שההורמון אוקסיטוצין ,
שאחראי על תחושות של רגיעה והתאהבות, נמצא בירידה אצל התינוק ולכן המענה ראשוני לבכי –
מגע, קול ותנועה.

גודש , כאבי תופת, סתימה בצינורית, טחורים, דימום ועוד ועוד… טוב לזה באמת אף אחד לא מכין
אותך, כולם מדברים רק על הבייבי. כל אחת עוברת את ההיריון ואת הלידה אחרת, אבל המשותף
לכולנו – כמות ההפתעות שהגוף מפנק אותנו בתקופה הזו היא עצומה- כל יום הוא יום חדש- פעם
גודש פעם טחורים, פעם דימום ושום דבר לא בשליטתינו – ובנוסף לכל זה אנחנו צוחקות, בוכות,
כועסות – אז תתחזקי –

”כל יום הוא יום חדש”

דכדוך או דיכאון אחרי לידה , מרוב שהסיטואציה מוזרה לנו גם אם מדובר בילד ראשון שני והלאה,
יש את הרגעים האלו שההורמונים משתלטים, הבדידות משתלטת והמחשבות נודדות למקומות שלא
ידענו על קיומם. כולנו עוברות רגעים של דכדוך מהסיטואציה שלא היינו מוכנות אליה, דכדוך שבדרך
כלל חולף לאחר מס‘ שבועות אבל 30% סובלות מדיכאון אחרי לידה- ואם יש את הסימנים הבאים
ממליצה לפנות לרופא משפחה- ובטח לא להגיד זה יעבור בלי לבקש עזרה: קושי לישון, חוסר תיאבון
או תיאבון מוגבר, חוסר הערכה עצמי, קושי בחשיבה ובריכוז, תחושת עצב, חוסר תפקוד ומחשבות
אבדניות.

הנקה, אני התחיל במה שאני דמיינתי- פשוט שולפים את הציצי מחברים את הבייבי ויש לנו הנקה..
מה לא ככה? ראיתי נשים מניקות בבתי קפה, בכלל ותמיד זה היה מראה כל -כך פשוט וקסום.
ושהגיע הרגע שלי – לא האמנתי שאני יגיד אבל ההנקה מאתגרת אפילו יותר מההיריון והלידה. אני
ממש ממליצה לקרוא לפני ההיריון, לא למהר לקנות משאבה)אני אישית הרגשתי כמו פרה ולא
התחברתי(, אפילו להתייעץ עם יועצת הנקה לפני ובכלל להכין את הנפש למאורע שהוא בפני עצמו
אירוע.

ויתורים, כולן עוברות את זה , מדובר בשלושה חודשים מאוד מאתגרים. בעיקר חוסר שעות השינה,
שעד הלידה היית רגילה לשעות שינה נורמליות ובעיקר מימשת את הזכות שלך להיות עם עצמך
וללכת לישון שבא לך ולקום לצלילי שעון מעורר. יש המון ויתורים אבל שוב, חשוב לעשות איזון.

לא לוותר על מה שעושה לך טוב כי השפיות שלך היא מעל הכול. ולדעת שזו תקופה שלא חוזרת

והכול עובר – באמת שבכל עובר.

זמן, לא סתם יש את מה שנקרא ”משכב לידה“, הזמן מקבל משמעות אחרת. הזמן להחלים, הזמן
שמושקע בבייבי, הזמן שלנו עם עצמנו, הזמן שלנו עם הבן זוג ובכלל זמן כזמן. 24 שעות נשארו אבל
אנחנו עכשיו מחלקים אותם לשני אנשים- כדי להעביר את הזמן אני ממליצה לקבוע דברים, בחודש
הראשון אל תחשבי על זה תחיי את הרגע , מחודש שני ואילך תנהלי לו“ז שלך עם עצמך, טיול,
סדנה, הליכה, לפגוש חברה ועוד. הזמן הזה זה הזמן איכות שלך ושל הבייבי תנצ לי אותו.

חזרה לשגרה, חשוב לי להגיד אין למה למהר .. אנחנו חיים בעולם שרשתות חברתיות שולטות –
קחי את הזמן מה שאת רואה זו לא בהכרח המציאות – אל תמהרי לרדת במשקל זה יגיע הבייבי גודל
המשקל ירד , אל תמהרי לחזור לשגרת אימונים לפני שאת עוברת בדיקה כמו שצריך, אל תמהרי
לחזור לעבודה למשרה מלאה ולסיכום – לא למהר – תשעה חודשים שיצרת חיים , החיים שיצרת
נמצאים איתך תיהני מכל רגע – השגרה תחזור מבטיחה לך.

טלוויזיה , טוב זה ממש אישיו, מה הכוונה? בהתחלה תכניות בוקר הופכות להיות חלק משגרת היום
שלך.. הטלוויזיה פתוחה בלילה כדי לא להירדם בהאכלה . כן חשוב לי להאיר את תשומת הלב לכך
שצפייה בטלוויזיה משפיעה על איכות השינה שלנו )וגם השימוש בנייד(.

ייעוצים – הנקה/ ליווי התפתחותי/ שינה/ ועוד …כמו שיש כמות אינסופית של בדיקות בהיריון ככה
כמות הייעוציים האפשרית לאחר הלידה. ההמלצה שלי ללכת לפי מקור ראשון- המלצות . יש היצע
מטורף בחוץ של הכול מהכול – אני מאמינה שיש לנו את האינטואיציה הטובה ביותר לגבי ההחלטות
שלנו אבל יש הרבה דברים שאנחנו לא באמת יודעים ושווה להתייעץ עם מישהו שמבין ומוסמך.

כולן עוברות את זה- תהיי חזקה ואל תחשבי לרגע שמה שראינו בסרטים זן המציאות. פרגני

לעצמך במקלחת טובה – וכן, זה גם בסדר לבכות.

לומדים להגיד כן – לעזרה , טוב זו אחת מנקודות התורפה , אני לא יודעת אם כל אחת חווה את זה
אבל מרבית האימהות חוות את החודשיים הראשונים כחודשיים שפחות ”משחררים“. נכון ובצדק
איזה קשה זה להיפרד, אבל תחשבי על דברים נוספים תגידי כן לעזרה – אם זה אוכל ,כביסות, ניקיון
וכן גם להיות עם הבייבי בזמן שאת ישנה או לשחרר טיפה שתלכי לקחת אויר ולהיות עם עצמך – כי
בסופו של יום כשאת מאושרת הבייבי מאושר והבית מאושר,כן?

מוצץ, לפני הכול חשוב להבין שהבייבי תשעה חודשים היה מרגיע את עצמו ועכשיו שהוא יוצא אל
העולם החדש אנחנו צריכים לחזק את החוויה הרחמית שעבר וכחלק מהלמידה שלו לעולם החדש
יהיו רגעים של בכי כי כמו שאמרנו זאת צורת הביטוי שלו – והרבה הורים לא יכולים לשמוע את הבייבי
בוכה)בצדק( ומשתמשים במוצץ- משתיק קול. תראו אין בעד ואין נגד יש מה טוב לכם, אם זה גורם
לכם לשקט, אם זה מה שאתם מחפשים נהדר אבל חשוב שתהיו מודעים ותעשו שימוש מושכל
במוצץ– למה? כי כבר מההתחלה אנחנו נותנים מענה אוראלי לבייבי – בוכים מכניסים לפה מוצץ ויש
לזה השלכות לא רק מבחינת רופא השיניים. למניקות קיימת המלצה לחכות עם זה שלושה עד
ארבעה שבועות זה מרים קשיים עם ההנקה .. אם החלטתם שאתם משתמשים במוצץ תעשו שימוש
מושכל- נותנים מוצץ מרגיעים ומוציאים, לא משאירים בפה. למשל, אפשר גם לעשות שימוש רק
בנסיעות ברכב שהבייבי לא נינוח..

ניסיון– אף אחד לא נולד מוכן לזה כבר אמרתי, את הניסיון שלכם תצברו מיום ליום, אל תצפו
מעצמכם לדעת כבר מההתחלה. יש טעויות כולם עושים טעויות ומהטעויות האלו לומדים וגדלים. הכל
טוב!

סיפורים/ אנשים מתערבים כל אחד יודע הכי טוב – במשפט אחד – תאמיני בעצמך! את באמת
יודעת מה טוב לבייבי שלך! הרי את מכירה אותו הכי טוב מחקרים הוכיחו שיש קשר למוח ולשינויים
שעוברת הא בהריון, בלידה וכדמות מטפלת.

עירסול, בשלושת החודשים של ה בייבי מנח העירסול מומלץ מאוד! המנח מסייע להתפתחות
המאורגנת של הבייבי, לגזים, לנינוחות ולשינה טובה. ניתן לערסל בכמה מנחים – חשוב לשים לב
שעושים את זה נכון.

פתקיות בפלאפון – הופכות בחודש הראשון לחברות הכי טובות ולאט לאט זה מפסיק. אנחנו
מתחילות בלרשום מתי יש פיפי, קקי מתי אכל, מתי ישן… לאט לאט זה מפסיק – שימי לב שאכן את
מתחילה להבין את השגרה ולא לנסות לקבוע סדר יום כי בחודשים האלו – אין חשיבות לסדר יום,
הבייבי לא מפריש כמות גבוה של מלטונין ולא מבדיל מתי בוקר ומתי לילה. אז שחררי.

צאו לחגוג! צאו לדייט! נכון הבייבי מרגש אתכם ואתם סביבו בעיקר אבל פרגנו לעצכם צאו לדייט .
תהיו רק שניכם. תבלו ממש כמו לפני הלידה.

קביעת לוז לעצמך , ששת השבועות הראשונים שלאחר הלידה סובבים סביב הבייבי והחיים
החדשים. תנסי כן לראות איך את עושה משהו בשביל עצמך. היום יש מקומות שניתן להתאמן עם
הבייבי, תשקיעי בעצמך תלכי לפנק את עצמך- זה בדיוק הזמן לפרגן לעצמך – גם לך מגיע .

רפלקס מורו – רפלקס הבהלה)אותה סיטואציה שאתם רואות את הבייבי נבהל עם ידיים לצדדים(
שמקבל משמעות בחודשים הראשונים בעיקר כי גורם לבהלה ולבכי אצל התינוק – זה רפלקס הבהלה-
מורו- מה שמאוד שימנע מרפלקס זה להגיע- שכיבה על הבטן, מנח עירסול, שימוש במנשא בד
ושמירה על מגע עם הבייבי.

שינה, נושא בפני עצמו שמעסיק לרוב את רוב המשפחות. זה מוכח ששינה זה צורך בסיסי ממש כמו
מים ואוכל. למחסור בשעות שינה יש השלכות ארוכות טווח. אבל חשוב שתזכרו שני דברים עיקריים:
לבייבי יש יכולת טבעית להירדם- אתם צריכים להעניק לו את הסביבה הנכונה ולהאמין בו שהוא יכול
להרפות ולהיכנס לשינה . בחודשים הראשונים בעיקר ישנים ואוכלים . מיום ליום אתם תבינו מה טוב
לבייבי שלכם ומה גורם לו להרפות.
אתן? בכל הזמנות שיש לכן תלכו לישון. הכל יחכה עדיף שתלכו לישון ותהיו רגועות מאשר עייפות
וחסרות מנוחה – הבייבי מרגיש הכל.

תקופה , שלושת החודשים הראשונים, כמו שציינתי בהתחלה זה המשך ההיריון- הסתגלות הבייבי
לעולם החדש. אל תנסו לבנות לא לצפות להסתגל במהרה – הזמן עושה את שלו. זוהי תקופה
שמציבה אותנו בהמון טעיות – חשוב לזכור שהבן זוג שבחרת ליצור איתו חיים הוא שותף מלא
ולאפשר לו להיות חלק מלא בכל התקופה הזאת – גם אם לעיתים מבין וגם אם לעיתים פחות מבין.

אף אחד לא מכין אותנו להיות הורים, הורות זה תפקיד שטומן בו כל -כך הרבה. השיתוף, הידע ויצירת
המודעות יכולים ליצור בסיס טוב יותר והסתגלות נעימה יותר לחיים, של הבייבי ושלך כאימא.