אתן בטח שואלות את עצמכן מה זה הטרימסטר הרביעי- הטרימסטר הרביעי זה
שלושת החודשים הראשונים שלאחר הלידה של הסתגלות שלנו למצב החדש
ושל הבייבי ל עולם החדש. בשלושת החודשים הראשונים, כל יום שעובר אנחנו
נחשפות לדברים חדשים וממש המנטרה ש"כל יום הוא יום חדש "מחזקת
אותנו. ההורמונים משתוללים, העייפות גוברת, הבייבי בעיקר ישן, אוכל ובוכה-
ומיום ליום אנחנו נחשפים, לומדים ומבינים יותר את הסיטואציה .

הזמן שעד כה היה רק שלנו מתחלק בשניים, יש עוד צרכים ורצונות שאנחנו
צריכים לתת מענה והרבה פעמים אנחנו מוצאות את עצמנו אבודות(וזה לא משנה
אם ילד ראשון או שני ואילך).

אז אם כבר מהתחלה נפנים שבשלושת החודשים הראשונים זהו המשך ההיריון
ואנחנו צריכים לתת מענה לצרכים (כי רצונות אין) יהיה לנו קל יותר. הבייבי היה
בתוכנו תשעה חודשים הוא היה איתנו בכל מקום- אכל, קפץ, עבד, שמע מוזיקה–
אבל היה בתוך הרחם החמים, הנעים והעוטף. ובעיקר, נהנה בתוך סביבה מימית
ללא כוח כבידה.

ועכשיו הוא מגיע לעולם חדש ומה שצריך להעניק לו זה את החוויה הרחמית
שחווה – מגע, תנועה, קול, מונוטוניות ולאפשר לו לאט לאט להסתגל לעולם
החדש .

אין משהו קבוע, אין לתכנן תוכניות, אין לצפות – פשוט לנשום, להעניק וליהנות
מהרגע- וכמובן לישון מתי שמתאפשר.

"אף אחת לא מדברת על זה – כולן חוות את זה"

לא משנה מה יגידו מה ימליצו אף אחד לא באמת מכין אותנו לרגע הזה שאנחנו
הולכים להיות הורים ובטח לא שמצטרף עוד ילד למשפחה – אי אפשר לתכנן
תכניות כי אנחנו לא באמת נדע איך נתנהג ומה יהיה. בהמשך למה שכתבתי
למעלה, צריך לזכור שתשעה חודשים הבייבי היה איתנו – הוא מכיר את האווירה
בבית ובטח את האנרגיה של אימא . אז מה שכן להפנים ולזכור הבייבי מצטרף
אליכם ולא אתם אליו -מה זה אומר? לא חייבים לשמור על סביבה סטרילית
מרעשים שהוא בבית- ומאידך, לא לשמוע רק בייבי מוצרט או הכבש השישה
עשר. תשמרו על האוירה שהייתה בבית לפני כן.

תמצאו את האיזון – והכי חשוב תמיד תחשבו קודם עליכם ומה טוב לכם .

הבכי של התינוק שלנו

משהו בבכי של תינוק שמוציא אותנו משלוותנו, הבכי לפתע יכול מאפס להגיע
למאה ואנחנו הרבה פעמים לא מבינים מה קורה. כבסיס חשוב להבין שבכי זו
צורת הביטוי של התינוק- אין לו דרך אחרת לסמן לנו שהוא עייף, רוצה מגע,

אוכל… צרכים זוכרים? אין עדיין רצונות ובטח העדפות למה שהוא אוהב או לא
אוהב אנחנו מנסים הכול ויוצאים מדעתנו.. אז אם מבינים שההורמון אוקסיטוצין ,
שאחראי על תחושות של רגיעה והתאהבות, נמצא בירידה אצל התינוק ולכן
המענה ראשוני לבכי הוא מגע וקירבה. חשוב להבין שהתינקו מרגיש אותנו וזה
משפיע עליו.

הנקה

אני התחיל במה שאני דמיינתי- פשוט שולפים את הציצי מחברים את הבייבי ויש
לנו הנקה.. מה לא ככה? ראיתי נשים מניקות בבתי קפה, בכלל ותמיד זה היה
מראה כל-כך פשוט וקסום. ושהגיע הרגע שלי – לא האמנתי שאני יגיד אבל
ההנקה מאתגרת אפילו יותר מההיריון והלידה. אני ממש ממליצה לקרוא לפני
ההיריון, לא למהר לקנות משאבה)אני אישית הרגשתי כמו פרה ולא התחברתי(,
ממליצה לקרוא ולעשות הכנה להנקה, וכמובן אחרי זה אם לא מסתדר לא להימנע
מייעוץ הנקה.
הזמן שלך
מדובר בשלושה חודשים מאתגרים , בעיקר חוסר שעות השינה, שעד הלידה היית
רגילה לשעות שינה נורמליות ובעיקר מימשת את הזכות שלך להיות עם עצמך
וללכת לישון שבא לך ולקום לצלילי שעון מעורר. יש המון ויתורים אבל שוב, חשוב
לעשות איזון .

לא לוותר על מה שעושה לך טוב כי השפיות שלך היא מעל הכול. ולדעת
שזו תקופה שלא חוזרת והכול עובר- באמת שבכל עובר.

לא סתם יש את מה שנקרא "משכב לידה", הזמן מקבל משמעות אחרת. הזמן
להחלים, הזמן שמושקע בבייבי, הזמן שלנו עם עצמנו, הזמן שלנו עם הבן זוג
ובכלל זמן כזמן. 24 שעות נשארו אבל אנחנו עכשיו מחלקים אותם לשני אנשים-
כדי להעביר את הזמן אני ממליצה לקבוע דברים, בחודש הראשון אל תחשבי על
זה תחיי את הרגע , מחודש שני ואילך תנהלי לו"ז שלך עם עצמך, טיול, סדנה,
הליכה, לפגוש חברה ועוד. הזמן הזה זה הזמן איכות שלך ושל הבייבי תנצלי
אותו.

תזכרי ששלושת חושים הראשונים זו מתנה- זמן להתבונן על התינוק שלך, להבין מה הוא צריך, אל תכנסי ללחץ של סדר יום וכו…

לומדים להגיד כן- לעזרה

טוב זו אחת מנקודות התורפה , אני לא יודעת אם כל אחת חווה את זה אבל
מרבית האימהות חוות את החודשיים הראשונים כחודשיים שפחות "משחררים".
נכון ובצדק איזה קשה זה להיפרד, במשך 9 חודשים הייתם יחד – אבל תחשבי
על דברים נוספים תגידי כן לעזרה- אם זה אוכל ,כביסות, ניקיון וכן גם להיות עם

הבייבי בזמן שאת ישנה או לשחרר טיפה שתלכי לקחת אויר ולהיות עם עצמך –
כי בסופו של יום כשאת מאושרת הבייבי מאושר והבית מאושר, כן?